מסע קצר בשדרות רוטשילד 4 בנובמבר 2007

קודם כל קניתי סודה. אז התיישבתי ליד אחד הגלובוסים, זה שיושב בתוך תושבת דמוית קן של בת יענה. עץ הוא חומר יפה, כזה שמאוד קשה להרוס בו (אבל לא בלתי אפשרי, מסתבר). שתי אמהות צילמו את הילדים שלהם בתמונה משותפת, עומדים לפני גלובוס צעקני, דמויות ממתקים צבעוניות בולטות ממנו בחוסר טעם. אחד מהילדים ליקק את הגלובוס, לבדוק באמת באיזה טעם הוא. רציתי להצטרף לליקוק, אבל עצרתי את עצמי. אני לא מלקק רכוש ציבורי.

פה, צמוד לספסל פגשתי את האחיינים שלי לפני שבועיים. תחילת הפגישה הייתה מהוססת, כתמיד. אחרי כמה רגעים הבנתי שלפעמים הם אוהבים אותי, והנה לפעמים היה אז, והלוואי שאז יבוא שנית, ולפעמים יהיה לנצח.

שני ילדים רצו מכופפים עם גירים כחולים וורודים, מסמנים קווים לאורך השדרה בעקביות מטרידה. “מה אתם עושים?”, שאלתי אותם. “מציירים קווים”, הם ענו בפשטות והמשיכו לסמן לאורך השדרה. כשאחד מהם נתקל בזקנה ופיליפינית, המשיך לסמן בחצי מעגל סביבם, כאילו קו הגיר ממשיך ישר ורק המרחב מתעקם סביב החור השחור של הזיקנה.

חצי מהגלובוסים בשדרה שייכים במישרין או בעקיפין לIDB, החברה של נוחי דנקנר. אומרים שאחד מכל שלושה שקלים שמוציא מר. ישראל ישראלי, הולך לכיסו של מר דנקן דנקנרי.

אני בדיוק מביים להם סרט תדמית. שלשום, בפגישת עבודה שאלו אותי אם ראיתי את הגלובוס שלהם בשדרה – שלושה כדורים מחוברים יחדיו במעין חבל שהוא גם עוגן, צבועים ברסס זהב דהוי ומייצרים תחושה סינטטית של ביחד. אני, כעקרון, מעדיף לחוד.

שני מאבטחים התיישבו לצידי. מטרתם – להגן על הגלובוסים מפני ילדים ואנרכיסטים. “שבוע שעבר שרפו פה אחד”, אמר לי המאבטח הרזה, עם זיפים קצרים ואפוד זוהר. “אבל לא במשמרת שלי! בחיים לא היו מצליחים”. כשהיה קטן רצה להיות סופר, אבל אז הבין שאין בזה מספיק כסף. עכשיו הוא עובד ב19.90 לשעה, עבודה ראשונה. “יום אחד”, הוא אמר לי, “אני אהיה הבעלים של רשת בתי קפה… כמו ארומה”. “ומה תעשה כשתהיה בעל רשת בתי קפה?”. הוא חייך לרגע, ואז סיפר לי על התוכניות שיש לו לכסף. מסתבר שחשב על זה לא מעט.
קודם כל יקנה בית לאמא, ולאבא. לכל אחד בנפרד. הוא יפנק את כל האחים שלו, ואת כל החברים ואת כל הדודים והדודות. תיאורים שונים של פינוקים היו שם. אחד הילדים בשדרה הרגיש כנראה שהמאבטח גלש בדמיונו, בחוש אנרכיסטי הוא אימץ את רגע הכושר, רץ לאחד הגלובוסים ובעט בו בעוצמה. השומר זינק מהספסל, זנח את כל המתנות שרצה לתת לקרוביו ותפס את הילד ביד. “אתה יודע כמה כסף השקיעו החברות בגלובוסים האלה? אתה יודע?”.

קטע הבא : מפלצת ברמת גן : המייקינג אוף |