מאז וודי אלן לא נעשתה מחווה כל כך יפה לג’אז הניו יורקי. אני לא בטוח שאני מתגעגע לפומה. היא היתה מציקה לי לא מעט עם נעיצות עיניים לא מנומסות בכל פעם כשהייתי אוכל.

כן, הזקנה לא החמיאה לה ולריח הפה שלה, אבל היה לה חן, בכל זאת.

גם אני חשבתי על וודי אלן.
אהבתי. קצר מדיי.
אתם הטבריינים והגיבורים האתניים שלכם.

זה באמת קצר מדי, אבל יש לזה תירוץ טוב. בהתחלה זה היה סרט של שלוש וחצי דקות, ואז הייתי צריך לעשות משהו באורך דקה כדי להתקבל לטלנט קמפוס, אז ערכתי את זה באורך הנוכחי ואיבדתי את הגרסה הארוכה. הגיוני, לא?